5

משקין אותו קורט של לבונה

 

לגליון המלא

מועידת "מלכי רבנן" ועד למעמד "ורוממתנו"

א. בימים אלו בהם המפלגות החרדיות עמלות על קידום חוק הגיוס לצבא השמד, חוק אשר עלול לסתום את הגולל על כל היהדות הנאמנה כאן בארץ ישראל רח"ל, ולשנות את פני כל הציבור החרדי מציבור המקדש את ערך לימוד התורה כערך עליון וכציבור השומר בכל משמר על קדושת המחנה בלא להתערב בזוהמת החברה החילונית במדינה, ולהופכו בבת אחת לציבור המבולל בכל הווית החילוניות וכל מדמנת המיאוס המציפה את חוצותינו, כשמחצית מבנינו ילכו לצבא התועבה, וגם על השארית הנשארת ירחם ה' אם אכן היא תישאר בישיבות ולא יעשה בה כלה. 

חוק שעומד לשנות מקצה לקצה את כל מבנה הבית החרדי במדינה, מבית של כל בניך לימודי ה', לבית שחציו לעזאזל, שינוי שישנה בהכרח את כל הערכים החרדיים, את כל אופי וצביון הבתים החרדיים במדינה, בין בחינוך הבנים ובין בחינוך הבנות, ואשר תוך זמן קצר מסוגל להפוך את הציבור החרדי כולו להיות כאחד מחוגי המזרחי רח"ל אם לא יותר גרוע. ואשר זוהי שאיפתם הגלויה והמוצהרת של יוזמי החוק, שלמרבה החרדה כיום המפלגות החרדיות שותפות לו ביודעין ובזדון.

הנה לעת כזאת היה ראוי לכל אחד מהציבור החרדי, כל מי שנשאר מעט מוח בקדקדו ומקצת לב עדיין מפעם בחזהו, לקיים בעצמו דברי הנביא יחזקאל (פ"ז יז-יח) כָּל-הַיָּדַיִם תִּרְפֶּינָה וְכָל-בִּרְכַּיִם תֵּלַכְנָה מָּיִם: וְחָגְרוּ שַׂקִּים וְכִסְּתָה אוֹתָם פַּלָּצוּת וְאֶל כָּל-פָּנִים בּוּשָׁה וּבְכָל-רָאשֵׁיהֶם קָרְחָה: אולם למרבה הפלא אין קול ואין צוחה אדרבה קול רנה עוברת במחנה, מרנן ורבנן גדולי הדור גאוני ישיבת סלבודקא הגר"ד לנדו והגרמ"ה הירש העומדים מאחורי חקיקת החוק, יוצאים ובאים מאירוע לאירוע ללא רגע של מנוחה, הגר"ד מדלג כנער צעיר מישיבה לישיבה למסור את שיעוריו במלוא הריתחא דאורייתא, ובכל מקום בואו דואגים שיהפך זה ליום חג, וכל מאות ואלפי הבחורים והאברכים שבאיזור מתקבצים לשמוע את שגב שירת תורתו, ואח"כ כולם פוצחים בריקוד ובשירה "אשרינו... אשרינו שזכינו...  אשרינו שיש לנו רבי כזה...  אשרינו שזכינו להידבק ברבינו... .  הרבי שליט"א אין כמוך בעולם". ויגיד עליו רעו הגרמ"ה הירש שגם הוא לא שוקט על שמריו, ומקפץ מועידת חינוך אחת לחברתה, מאירוע כזה לאירוע כזה, ובכל מקום בואם מרנן ורבנן מתקבלים בהוד ובהדר ובכבוד מלכים שלא זכור כמוהו מיום היות הציבור החרדי כאן בארץ ישראל.

היה מצופה שהגדולים הללו, יאיטו קצב יבקשו לעצמם מעט מנוחה, אבל למרבה הפליאה.. לא.. הם לא נחים לרגע.. וממשיכים במלוא הקצב... אדרבה לא נחה דעתם גם לא בכינוס "מלכי רבנן" שע"י ישיבת מיר, וע"כ תיכף אח"כ הם דואגים לנו לכינוס "ורוממתנו" נגד פגעי הטכנולוגיה, וכל חוצותינו מוצפות במכתב יד קדשם של הגר"ד והגרמ"ה שחובה גמורה על כל איש ישראל להשתתף בכינוסים הללו, וכל הרבנים וכל הקהילות מתבקשות לפעול בענין, ובפרט לקראת המעמד האדיר בראשות הגדולים הנ"ל שיערך במוצאי שבת אשר מתוך גודל הענין וחשיבותו מבקשים שאיש בל יעדר.

וכל הרואה משתומם, פתאום צצה לה דאגה חדשה "פגעי הטכנולוגיה", הרי מזה שנים שעיתון יתד נאמן העומד בראשותם של הגאונים הנ"ל, עומד מאחורי כל הפירצות בענין זה, הן בהחדרת מכשירים פסולים והן בעידוד ופרסום אתרי אינטרנט, הן בפריצת הקומה הכשירה ועוד אינספור מפגעים בתחום ומתן לגיטימציה לכל צרוע או זב שבא לפרץ משהו בדור, והנה פתאום הוערתה עליהם רוח טהרה ממרום, וכולם עסוקים לבדוק לפשפש ולחפש בחפש מחופש כל מפגע טכנולוגי הכי קטן, והענין מקבל משנה דחיפות וכל הדברים הכי בוערים מוסרים מסדר היום, וכולם נאספים לעצרת עם בראשות מרנן ורבנן גדולי הדור, וכל זאת בשעה שהחורבן הגמור עומד בפתח, וכל הרואה תמה על עצמו מה זאת היתה לנו.

ידועה אימרתו של מרן הרב אברמסקי זצ"ל כי איתא במדרש שבשעה שהמן היה כותב ושולח ספרים ומרדכי קורע את בגדיו, באותו זמן היתה אסתר עסוקה בבדיקת חמץ. וזה כמשל לכל אלו שברגעים הכי קריטיים לעם ישראל הם פתאום מוצאים לעצמם מצוות חדשות לעסוק בהם והעיקר להעלים עין מהספרים. וכך זה לדאבונינו גם בימינו אנו, בימים שנכתבים ספרים להרוג להשמיד ולאבד את כל עולם הישיבות, הם עסוקים פתאום לבער את חמץ פגעי הטכנולוגיה.

ובאמת אין זה שאלה, יודע כל שער בת עמי כי זו דרכם כסל למו, ובכל עת שהמפלגות ויתד נאמן וכל הכת דילהו רוצים לפרוץ איזה פירצה מחליאה בחומות היהדות הנאמנה, מיד הם מוצאים להם איזה ענין קנאות להיתפס בו ולמקד בו את עיני כל ואגב אורחא מתירים את השרץ. ודרך כלל הם עוד היו מגדילים לעשות שעושים אסיפות ביחס לאותה פירצה המדוברת, ובאסיפה עצמה כבר היו מוצאים את הדרך איך לפתוח פתח לפירצה שברצונם לפרוץ, וכ"ז ידוע ומפורסם לכל, ובודאי גם כעת אין הדבר שונה.

במות התופת שבדורינו:

ב. אבל באמת יש כאן ענין עמוק יותר, בראותינו את כל הנעשה נזכרנו בדברי חז"ל (ירמיה פ"ז פל"ז) על במות התופת. שכתב רש"י וז"ל "הוא המולך שהיה של נחשת ומסיקין אותו מתחתיו וידיו פשוטות וניסקות, ונותנין את הילד על ידיו והוא נכוה ונוהם, והכומרים היו מקישין בתופים שלא ישמע האב קול הבן ויכמרו רחמיו, תופת על שם התוף", עכ"ל. הרי שכך היתה דרכה של ע"ז זו, כשהיו מקריבין את הבן היו הכהנים מסביב מקישין בתופים כדי שלא ישמע האב את בכית בנו ויכמרו רחמיו עליו.

דומה הדבר, שמה שקורה כעת בזמנינו הוא מעין אותו דבר, כל כלל ישראל עומד להיות מובל למשרפות השמד הצבאיות, וכדי שלא תשמע זעקת בחורי ישראל באוזני המנהיגים, הבחורים העומדים ורואים בחלחלה איך קריבה אליהם הרעה, הבחורים הרואים איך חבריהם מתחילים להיעצר בזה אחר זה והמימסד כולו נוטש אותם, הבחורים המבינים היטב איזה עתיד גוזרים עליהם הרבנים הנ"ל, וכדי שזעקתם לא תישמע באזניהם אזי דואגים כל הזמן לעיסוקים לרעש וצלצולים ואסיפות חיזוק שלא יהיה מקום לשמוע שום דבר אחר. 

יתירה מזאת, המצפון של הגדולים הללו הרי גם הוא עלול להתעורר, הרי אם הם היו מתבודדים רגע אחד לעצמם לעמוד ולחשוב מה הם עושים להיכן הם מובילים את כלל ישראל, סביר שהיתה אוחזתם פלצות, ויתכן היה שהיו חוזרים בהם. אבל בני ביתם והעסקנים הבוחשים בענין לא נותנים להם רגע למנוחה ולא רגע למחשבה נוספת, בחינת "תכבד המלכות על האנשים ואל ישעו בדברי שקר", הם מריצים אותם מישיבה לישיבה מאירוע לאירוע, ובכל מקום דואגים להציף אותם בכבוד מלכים, עד שנראה להם שיש להם הסכמה מכל הכלל ישראל לכל מה שהם עושים. 

ומאידך הציבור שמתאסף וחוזה בכבודם של מרנן ורבנן, מתפעל מהוד והדר כבוד התורה של זקני גדולי ישראל, מתחזק באמונת חכמים שלא להרהר אחר מידותיהם במאומה, בחורים שבינם לבין עצמם היו מבינים היטב מה קורה פה, אלם בראותם את מעמדות כבוד התורה העצומים האלו, ובשומעם לפתע את דיבורי החיזוק והקנאות היוצאים מפי הגר"ד בכבודו ובעצמו, שכידוע דיבוריו במשאותיו הם ההיפך הגמור ממעשיו בפועל, יד ימין כולה קודש קדשים ויד שמאל רח"ל, בראותם את הדר שגב תורתו, הם מרכינים ראשיהם ומקבלים את מלכותם באהבה. 

וכך נמצא שהמערכות מזינות זו את זו, הגדולים שואבים כח מהכלל ישראל המריע לעומתם בהערצה, והכלל ישראל שואב כח מכל הדר כבוד גדולי ישראל לסמוך עליהם בעינים עצומות, בין כך ובין כך אבדה לה כנסת ישראל.

משקין אותו קורט של לבונה:

ג. כמדומה שאם הגדולים הללו היו מתברכים בקורטוב של ענוה, הם היו שואלים את עצמם מה קורה כאן, ממתי כלל ישראל צמא כ"כ לשמע תורתם, מאימתי בתולדות 95 שנותיו כ"י של הגר"ד שליט"א הוא הוזמן אי פעם למסור שיעור באיזו מסגרת שהיא מלבד בקרב חוגי תלמידיו יוצאי סלבודקא, והנה פתאום אין ישיבה שלא נחרדת לבקש ולהתחנן להכניס אותה לרשימת הישיבות שיבוא אליהם לביקור למסור שיעור. 

וכל ראשי הישיבה כולם נקבצו באו לך, ועומדים בהדרת וחרדת קדש לקבל תורה מסיני, ואח"כ פוצחים בשיר והלל, רבש"ע איפה הם היו עד עתה, איך הם לא הכירו עד היום בשגב תורת הגר"ד, למה מעולם הם לא עלו למעונו לשאול אותו שאלה תורנית כל שהיא, והגרמ"ה לפתע כולם צמאים למדברותיו ואין אסיפה או ועידה בכל א"י שיסכימו לוותר על דברות קדשו ואמרי פיו המחוכמים. ולמה הכל קורה רק עתה ברגע שהם נעשו לבעלים על "קרן עולם התורה".

קצת ענוה צריך .. קצת..  לא הרבה..  קורטוב.. אם היה להם את זה.. אזי הגלגל הזה היה חדל מלהסתובב את סיבוביו חסרי המעצורים, והיתה להם איזו שהות להיעצר ולחשוב היכן הם נמצאים. אבל לדאבונינו כנראה הם לא התברכו בענוה הזו, והם בטוחים בכל ליבם שכלל ישראל לא יכול להתקיים רגע בלעדיהם, והם מסתובבים ממקום למקום, ולא נעים לומר..  אנו מתנצלים בכל לב... אבל לצופה מהצד הם דומים ה"י כצמד שיכורים, ולא... לא מיין.. 'שכורת ולא מיין'...  שיכורים ממשהו אחר..  כל אחד יחשוב לבד. 

איתא בגמ' (סנהדרין מג ע"א) "אמר רב חסדא היוצא ליהרג משקין אותו קורט של לבונה בכוס של יין כדי שתטרף דעתו, שנאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש, ותניא נשים יקרות שבירושלים היו מתנדבות ומביאות אותן, לא התנדבו נשים יקרות משל מי, הא ודאי מסתברא משל צבור כיון דכתיב תנו מדידהו". ע"כ. הרי לנו כי היוצא ליהרג בכדי שלא ירגיש את גודל הצער, משקין אותו בקורט לבונה, והקורט הזה כשלא היה מי שיביאהו היה בא משל ציבור. 

מורי ורבותי, פחד לומר זאת, אבל דומה הדבר שהגדולים הללו גאוני סלבודקא הם בגדר של "יוצאין ליהרג", הרי ע"י החוק הזה הם נהפכים ל"מוסרים שפלים" של כל הכלל ישראל, הם הולכים לאבד את עולמם בזה ובבא, אחרי החוק הזה הם ירשמו לעד בהיסטוריה לדיראון עולם, במצב הזה יש מי שדואג שכביכול תיטרף דעתם, ומשקין אותם קורט של לבונה, כל הכבוד האדיר הרוחש הזה סביבם הוא הקורט של לבונה כדי שתיטרף דעתם, כדי שלא יעצרו לרגע ממחול השדים האיום הזה, והקורט הזה בא משל ציבור, וככה הציבור כולו מתאסף בכל מקום ומקום להשקות את גדוליו בקורט הלבונה הזה רח"ל בתוך כוס יין מיינה של תורה.

במצב הזה.. אין סיכוי.. אין סיכוי שהם יתעשתו אי פעם, אלה שמריצים אותם ממקום למקום כבר יודעים איך מפיקים מהם את המירב, וכך הגענו לשפל הזה, ערב חקיקת חוק החורבן על כלל היהדות הנאמנה בארץ הקדש, חורבן אליו אנו מובלים על ידם מתוך דביקות במטרה וביטחון שמדובר בהצלת הכלל ישראל, וכי זהו החוק הכי חשוב שחוקק אי פעם במדינת ישראל רח"ל, והכל נעשה מתוך שמחה של מצוה ביני לביני, בין מלכי רבנן לורוממתנו, בין שיעור עמוק בישיבה זו לשיחת חיזוק נאדרת הוד בישיבה זו, ובתוך כל הביני לביני הזה, בין כך ובין כך אבדה לה כנסת ישראל.

ורגז ושחק ואין נחת:

ד. ואנו חפצים להקדיש כאן מעט מילים על הגר"ד שליט"א ודרך לימודו. בכל רחבי ארץ ישראל מופצים לאחרונה גיליונות מערכת "אהלי", אהלי זרעים, אהלי טהרות, אהלי העמוד, אהלי הישיבות, אהלי השבת, ועוד היד נטויה, כשבכל הגיליונות מככבים בראשם דברי תורת הגר"ד. מידי פעם הרבנים המשתתפים עולים למעונו לביקור כזה או אחר והם מפרכסים זה את זה. הכל נעשה בחסות פילנתרופ שמטרתו להגדיל ולהעצים את כבוד הגר"ד ולעשותו כביכול לרבן של ישראל, כשהם מכנים את העלונים כהישיבה הגדולה ביותר בארץ ישראל, וממילא העומד בראש הוא ראש ואבי תופשי הישיבות והתורה בארץ הקודש.

ובאמת כל המתבונן מעט בגיליונות עומד במהרה על הרדידות השטחית של כל תורת הגר"ד, כך שבמקום להוסיף לו כבוד הם רק ממעטים בהדר כבודו. כשאתה עורך את דברי תורתו מול שאר הרבנים בגליונות שם דוגמת הג"ר איתמר גרבוז שליט"א, אתה רואה מיד כי הגר"א - סליחה על הביטוי - "מכניס אותו בכיס הקטן". ואפילו הג"ר ישראל אדלשטיין שליט"א תורתו עולה מעליו עשרת מונים. 

איננו באים למעט בשגב גדלותו של הגר"ד, הגר"ד כבר מצעירותו הוכר כגאון אדיר שהפליא את כל סובביו, ואין ספק בגאונותו, זכרונו פינומינלי, שליטתו המדהימה בש"ס החקוק במוחו באופן מפליא, ובקיאותו בדברי הראשונים ואף בהרבה מתשובות האחרונים הידועים כרעק"א זצ"ל ונודע ביהודה וכהנה מגדולי ישראל היא מפליאה, כל ספרי מרן החזו"א חקוקים בתוך ליבו, ובכלל הוא בעל ידע עצום בשטחים רבים ומגוונים בשדה היהדות, ואין ספק שמדובר בגאון אדיר ובלתי מצוי, כל המתעסק עימו בדבר הלכה משתומם מהזיכרון המפליא והחיות שלו בכל סוגיא שעוסקים עימו, ממש כאילו הוא כרגע בתוך לימוד הסוגיא. 

ואכן איננו רוצים חלילה לזלזל או להמעיט בערך תורתו, ואיננו רוצים ג"כ להמעיט חלילה בכבוד הת"ח שלו, אנו מיקרים כל ת"ח בעם ישראל, ועל אחת כמה וכמה גאון עצום כמותו השוקד על תלמודו למעלה מתשעים שנה, איננו רוצים לפגום אפילו כחוט השערה מכבוד תורתו הגדולה, אבל יחד עם זאת עומדים לפנינו דברי חז"ל במקום חילול ה' אין חולקין כבוד לרב, והמצב כיום שהגר"ד רח"ל מנצח על חילול ה' הגדול ביותר שיכול להיות כמדומה בהיסטוריה של עם ישראל, ואי אפשר לשתוק.. יותר נכון אסור לשתוק. וע"כ אע"פ שאיננו רוצים חלילה להמעיט בערך שגב תורתו של הגר"ד שליט"א, ואנו גם לא מפקפקים בגדלותו התורנית העצומה, אבל עכ"ז צריך לדעת לשים את האצבע על הנקודה.

הגר"ד הוא אמנם גאון אדיר, יתירה מזאת הבקיאות שלו היא לא רק בציטוט הלשונות, אלא גם בנבכי הסוגיות ביסודות העולים מהם, בנידונים השונים בראיות והוכחות קושיות ותירוצים ונפקא-מינות לאין מספר, בדיוקים ודקדוקים וחילוקים לאין שיעור, וזאת בכל חלקי התורה, גאונות מפליאה של ממש. 

אבל עכ"ז ואחרי הכל, יש לו סגנון לימוד לא שגרתי, כל הלימוד שלו הוא בסגנון של חקירות והיכי תמצי'ס מחודדים ומפולפלים, הגר"ד אמנם מתהדר שכביכול הוא "תלמיד שיטת לימוד של החזו"א", אבל מלבד שאת שיטת לימודו של החזו"א כמעט ואי אפשר לחקות, מעבר לזאת הגר"ד רחוק ממנה כרחוק מזרח ממערב ורק את חסרונותיה הוא אימץ לעצמו, למעשה לימודו הוא כמעט גליציאני, אמנם הוא מצוי בתורת מרנא הגר"ח והרי"ז זצ"ל רבותינו לבית בריסק וכן בכמה מספרי ראשי הישיבות, אבל בפועל דרך לימודם לא נקלטה בליבו, אדרבה הוא בז לדרך הלימוד בישיבות, ומזלזל באופן מופגן בגדולי ראשי הישיבות ובטוח שהא היחיד בעולם שיודע ללמוד, וכל זאת בשעה שדרך לימודו ממש די רדודה, ותיכף בתחילת לימוד הסוגיא עוד טרם ההעמקה בליבת יסודותיה והעמידה על סודה, הוא כבר טרוד לחפש את ההיכי תמצי'ס שלו ואת החידודים והקושיות החריפות, כשהעיקר דרך כלל חסר מן הספר.

ואנחנו אומרים זאת כקביעה מוחלטת, ת"ח ממוצע שעסוק בעומק הסוגיא ומתקשה בה ומחפש מענה לשאלותיו ורוצה לקבל מהלך בריא בסוגיא, לעולם לא ימצא קורת רוח בתורת הגר"ד, מאומה.. ועוד פעם מאומה.. עוד פעם מאומה..  אף פעם הוא לא יפתור לו את שאלתו, המקסימום הוא שהוא יגלגל אותו החוצה כטרדן שלא מבין. כל העוסק והוגה בתורתו, וכיום סדרת ספריו מודפסת ונמצאת בכל בית מדרש, רואה מיד כי עם כל הגאונות המפליאה וההיכי תמציס המחודדות, אין בתורתו נחת, אפשר לדפדף בספריו הלוך ושוב אלף ואחד פעמים ולא תמצא דבר שיעזור לך בהבנת הסוגיא, אפשר להמליץ עליו את לשון הפסוק [כמובן בהשאלה שלא קשורה כלל לתוכנו] 'איש חכם... ורגז ושחק ואין נחת', אין נחת אין שמחה בתורתו, לעולם לא תשמע ממנו וורט מושלם, קושיא תי' יסוד ומהלך מאיר בסוגיא, אצלו הכל חוכמות ו"ויצים" ספיקות וחקירות צדדיות ונפק"מ בלתי נגמרות, אבל הרמה הכללית לא גבוהה כלל, אדרבה היא די שטחית ודי רדודה ממש אין עומק, עיקר גאונותו עוסקת במעין מתמטיקה תלמודית תוך גלגול כל הש"ס כולו בגאונות מדהימה, אבל את ה"אובנתא דליבא" לא תקבל אצלו, חד משמעי. 

יש מתי מספר בלבד שנהנו מסגנון תורתו, ביניהם נמנה הגאון האדיר רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל, שגם הוא דמה במעט להגר"ד בסגנון לימודו, ובאמת גם בדברי הגרא"ג שספריו וגליונות תורתו ממלאים פני תבל, עכ"ז ת"ח ראשי ישיבות אברכים וצורבים היגעים בהבנת הסוגיות לא מוצאים בהם הרבה קורת רוח, אולם אעפ"כ ההבדל בין הגרא"ג לגר"ד הוא תהומי, הגרא"ג שפע מעינות ונחלים של תורה, הוא היה מלא וגדוש וצנא מלא ספרי, והוא שט בכל ספרי השו"ת ורבותינו האחרונים כדג השט במים והעלה מהם אינספור מרגליות ואבני חן, הוא היה מלא עד גדותיו וכל סביבותיו פיכו ממבועי ומעיינות תורתו שזרמו ושטפו פלגים פלגים, כך שכל העומדים סביבו רוו וכמעט טבעו במעייני הישועה, וע"כ תורתו מתוקה מאוד בפי כל, כך שגם אם קשה למצוא בתורתו מהלך מחודש בריא ויסודי לישוב סוגיא קשה על סדר לימוד הגמרא, אבל תורתו בכללותה מספיק יפה ומתוקה כדי לרוות ממנה, ולמלא את אסמי הלומדה בר, ולענגו רוב עונג, ולהשביע בצחצחות נפשו. 

אכן הגר"ד לעומתו מצומצם מאוד מאוד, דבריו הם בחינת "מילה בסלע שתיקה בתרי", וכמעט א"א לשמוע ממנו ד"ת משמח לב ונפש, הכל רק צדדים וצידי צדדים וחשבונות אינסוף בלי ליגע בליבת הסוגיא בלי ליגע ביסודות ההבנה, בכל תורתו אין קורת רוח, הוא אשר אמרנו..  'איש חכם... ורגז ושחק ואין נחת'. כשיש נידון הלכתי מסוים, אפשר להתעורר מתוך חריפותו הגאונית לבעיות ולצדדי הענין, אבל בכללות..  תורתו אין בה נחת. ממילא קשה גם לסמוך על תבונתו וכושר ההחלטה שלו, הוא מעולם לא התבלט באיזה חכמה מיוחדת בהבנה עמוקה לראות דבר מתוך דבר מתוך בינה יתירה, וכאמור הוא חריף עד מאוד, אבל להיות מנהיג של כלל ישראל לא די בזה.

התיחסותו לגדולי ישראל שבדורינו:

ה. מעבר לכל הנאמר, יש דברים נוספים שצריך לדעת על הגר"ד ועל יחסו המזלזל לגדולי ישראל, [חוץ ממה שכבר נזכר בגיליון 3 בקשר למרן הרב שך זצ"ל]. למעשה יש בידינו ים של עדויות אותנטיות על יחס מזלזל כמעט לכל חכמי דורו, כי לשיטתו "כולם לא יודעים ללמוד" [חוץ מהגר"ח גרינימן זצ"ל], גם הגראי"ל שטיינמן והגר"ח קניבסקי זצ"ל לא נמלטו מחרב פיו ויחסו המזלזל והמחפיר, גם כשלמראית עין כלפי חוץ הוא כיבדם מאוד. וזה גם מסביר את הבוז שהוא רוחש לכל החולקים עליו ורמיסתו עליהם ברגל גאוה. אבל כעת נקצר בענין ונציין רק עובדות בודדות.

מרן הגר"מ פיינשטיין זצוק"ל ראש גולת אריאל, שכידוע ומפורסם מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל התבטא "הדבר היחיד שנחשב אצלי ככבוד בעוה"ז הוא בכך שר' משה מזכירני בתוך דברי תשובתו וטורח לחלוק עלי". אבל אצל הגר"ד שמו של הגרמ"פ זצ"ל נישא לבוז כאחד הריקים ממש, וזאת מכל מיני שיקולים לא עניניים שאכ"מ, מי שהסתופף בצילו של הגר"ד במשך השנים וקלטה אזנו מעט מהתבטאויותיו על הגרמ"פ זצ"ל, תצילינה אוזניו.

הגר"ד שבשעתו תקף בקנאותו את מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל על אופן פסקי הספר "שמירת שבת כהלכתה" ואף כתב נגדו קונטרס הלכתי, וכמו"כ הירבה לתקוף ולחרף את הגרש"ז על תמיכתו ועידודו ב"מכון הטכנולוגי להלכה", הנה הוא עצמו עומד כיום בראש כמה מכונים כאלו בדיוק, מכונים שכל עיסוקם הוא לחקות באופן כושל את פעולות המכון הטכנולוגי להלכה.

הגר"ד שייצג את סמל הקנאות בכך שבמשך כל השנים הוא התבטא בזלזול מחפיר על מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל על כך ששימש כדיין ב"רבנות הראשית", הנה הוא עצמו עומד כיום בראש המערכה והעידוד לשילוב מוגבר בחברה ובמדינה, וכמו"כ יוצר קשרים ובריתות עם הרבנות הראשית בכל מיני ענינים הקשורים לאנשי שלומו.

הגר"מ גרוס שליט"א גאב"ד חניכי הישיבות, בצעירותו לפני כ-40 שנה למד חברותא עם הגר"ד והפסיק, לשאלת המקורבים למה הפסיקו ללמוד יחד, הגר"ד השיב כי כביכול הגר"מ לא יודע ללמוד. אולם כששואלים את הגר"מ שליט"א מתברר שהוא זה שהפסיק את החברותא "כי הם כמעט לא למדו יחד...  הגר"ד היה עסוק כל הזמן לדבר על אנשים".

הג"ר דוד צבי אורדנטליך זצ"ל שהיה רב בעיר ביתר, למד בחברותא שנים רבות עם הגר"ד, אבל הוא כידוע היה מתומכיו הנלהבים של מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל בעת כוננו את ציבור בני התורה. לשאלת אחד ממקורביו איך זה מסתדר עם ידידותו הגדולה עם הגר"ד, השיב הגרד"צ "מהיכרות קרובה אני יודע שאין כאן שום דבר אמיתי... הכל נגיעות". 

מה תתהלל ברעה הגבור:

ו. אנו מפחדים לומר את הדברים הבאים, יתירה מכך דמעות עומדות בעינינו מגודל הכאב והצער ופחד הדברים על אדם גדול כזה, אבל כשאנו רואים לאיזה תהומות הגאונים הנ"ל גאוני סלבודקא עומדים לדחוף את כל ספינת היהדות, ואיך הם עושים זאת תוך רמיסה ברגל גאוה על כל מי שחושב אחרת מהם, איך הם דוהרים לתוך חוק הטירוף הזה בעינים פקוחות, ואיך הם לא שתים ליבם לכל מי שמנסה לעצור בעדם, והכל תוך כדי זריית חול של "ריתחא דאורייתא" בעיני כל הציבור כאילו הכל על מקומו יבוא בשלו' ומה שהיה הוא שיהיה ולא תיפגע קצה צפורנו ולא תיפול שערה משערות ראשו של אפילו אחד מבני הישיבות, ובהביננו את גודל האסון העומד להתרגש על ידם לכל בית ישראל, וגודל הטרגדיה והחורבן וחילול ה' האינסופי שעומד ליגרם בעטיים.

אנו נזכרים בעל כרחינו בדברי הגמרא בסנהדרין (קו ע"ב) על דואג האדומי, א"ר יצחק מאי דכתיב מה תתהלל ברעה הגבור חסד אל כל היום, אמר לו הקב"ה לדואג לא גבור בתורה אתה מה תתהלל ברעה לא חסד אל נטוי עליך כל היום, וכו'. ותשא בריתי עלי פיך אמר ר' אמי אין תורתו של דואג אלא משפה ולחוץ, ואמר רבי יצחק מאי דכתיב ויראו צדיקים וייראו ועליו ישחקו בתחילה ייראו ולבסוף ישחקו, וכו'. וא"ר יצחק מאי דכתיב איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים איה סופר כל אותיות שבתורה איה שוקל ששוקל כל קלים וחמורים שבתורה איה סופר את המגדלים שהיה סופר שלש מאות הלכות פסוקות במגדל הפורח באויר, א"ר ארבע מאה בעיין בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר, אמר רבא רבותא למבעי בעיי וכו' אלא הקב"ה ליבא בעי דכתיב וה' יראה ללבב. ע"כ.

הגר"ד הוא גבור בתורה וחסד קל נטוי עליו כל היום, אפשר לומר עליו איה סופר איה שוקל, איה סופר את המגדלים, איה סופר כל אותיות שבתורה, איה שוקל ששוקל כל קלים וחמורים שבתורה. אבל אחרי הכל..  ומעל הכל..  מתנוססת תשובתו של רבא "רבותא למיבעי בעיין..  רחמנא ליבא בעי". 

ואמנם דמעות עומדות בעינינו, אבל נזכרנו שאנחנו לא הראשונים לבכות, איתא בגמרא חגיגה (טו ע"ב) "אשכחיה שמואל לרב יהודה דתלי בעיברא דדשא וקא בכי, א"ל שיננא מאי קא בכית, א"ל מי זוטרא מאי דכתיב בהו ברבנן איה סופר איה שוקל וכו' ואמר רבי אמי תלת מאה בעיי בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר, ותנן וכו' אין להם חלק לעולם הבא, אנן מה תהוי עלן, א"ל שיננא טינא היתה בלבם", ע"כ. 

גם אנחנו לעת הזאת חרדה אוחזתנו בראותינו איך הגאונים הנ"ל הם בחינת 'ויראו צדיקים וייראו ועליו ישחקו', שהן אמנם כרגע הם בחינת "בתחילה ייראו", אבל יום אחרי החוק הנורא הזה כשיפסקו הצלצולים, כשעם ישראל יראה ויבין את השבר שהם המיטו עליו, אזי יהיה זה בבחינת "ולבסוף ישחקו", וחלחלה אוחזתנו אם בארזים נפלה שלהבת מה יאמרו אזובי הקיר, "אנן מה תהוי עלן", אבל, מי יודע, אולי גם הגאונים הנ"ל טינא היתה בליבם, וע"כ ממיטים עליהם משמים את התהום הזו ליפול בה. 

הרי צריך הרבה הרבה "זכותים" שיהודי יבוא לידי ניסיון איום ונורא כזה, להמיט חורבן על כל בית ישראל, ואף אחד לא מצליח לעצור בעדם, רבש"ע,.. אנו זועקים... הצילו... הצילו... שמישהו יציל את הגאונים הללו..  מהשבר הזה...  מהחורבן הזה...  מהתהומות הללו...  רבש"ע איזה חטאים איומים ונוראים צריך לחטוא כדי שלעת זקנתם באחרית ימיהם ירשם על שמם עוון כזה, ששמותיהם יחקקו בהיסטוריה לדיראון עולם,... 

יהודים ..  הצילו...  תצילו את כלל ישראל..  ותצילו את הרבנים הגאונים הללו...  כָּלוּ בַדְּמָעוֹת עֵינַי ...  עַל-שֶׁבֶר בַּת-עַמִּי.